ילדים אוהבים להקשיב לסיפור של ילדים לפני השינה וליהנות מרגע של רווחה יחד עם הוריהם היקרים.
ישנם ספרי ילדים רבים שתוכלו למצוא כדי להרדים את ילדכם. זו יכולה להיות ספרות ילדים קלאסית, כמו הסיפורים על כיפה אדומה ושלושה חזירים קטנים. או סיפור הרפתקאות ילדים עכשווי יותר שמתייחס לסיטואציות שנוכחות יותר בחיי היומיום של הילדים.
במחשבה על הרגע הזה החשוב כל כך ליחסים בין הורים לילדים, בחרנו בסיפור הרפתקאות לפני השינה. זהו סיפור על ציפור קטנה שכמו ילדים רבים נאלצה לזוז. אנו מקווים שאתה וילדך תהנו מהסיפור, תהנו לקרוא!
סיפור ילדים לפני השינה: הסנונית ההרפתקנית
יוליה הייתה סנונית שאהבה לטוס מסביב, לקפוץ מענף לענף ולשיר מוקדם בבוקר. תמיד שמחתי להתעורר מוקדם ולראות את אבא ואמא בולעים מוכנים לעוד יום של שירה. אבל לא רק אותם היא אהבה לראות. ג'וליה הייתה חוקרת, אז היא הלכה לבקר את הציפורים בשכונה!
" בוקר טוב מר גולדפינץ '! מה שלומך?" אמרה ג'וליה וחייכה. "שלום זמיר!", "כמה יפה השירה שלך, ב-ט-וי!". וכך הוא בילה את היום בשיחה ובזמזום עם שאר הציפורים. "ג'וליה, הסנונית ההרפתקנית" כך נשמעו אומרות הציפורים בין ענפים וענפים.
בין פיפי אחד למשנהו, ג'וליה כבשה את כל השכונה, כולם אהבו אותה ותמיד עשו מסיבה כשראו אותה. אז עבר האביב, משחק וקפץ. הקיץ לא היה שונה בהרבה, ג'וליה מנפנפת בכנפיה מצד לצד.
כשהגיע הסתיו, אמא הכריזה, "ג'וליה, בתי, כשהקור יבוא ננדוד. אנחנו וכל הסנוניות נטוס יחד להרבה זמן ונגור בקן חדש, במקום חם יותר. זה יעשה תהיה ההגירה הראשונה שלך, האם אתה מאושר?".
אבל ג'וליה לא הייתה מאושרת, להיפך! הייתי מפוחדת ונסערת. היא התכוונה לעזוב את הקן שלה, העצים שלה, והגרוע מכל, את כל המרעה בשכונה! ועכשיו? מה היא התכוונה לעשות?
היא פחדה מאוד וידעה שהיא לא רוצה להגר. אבל ככל שניסתה, ג'וליה לא הצליחה לשכנע את אמה שהם צריכים להישאר. "ג'וליה הסנונית ההרפתקנית מפחדת?" – אמרה אמה – "ובכן, אין סיבה לא לרצות לנדוד, כולנו נלך יחד לקן חדש, במקום טוב יותר, רחוק מהקור, ותכיר הרבה חברים!". ג'וליה נפרדה מכל הציפורים, ואמרה שהיא צריכה לנדוד עם משפחתה, אבל היא תתגעגע אליהם מאוד.
נייטינגייל החכם אמר לג'וליה: "אין צורך להיות עצוב, סנונית יקרה שלנו! החורף עובר מהר, ולפני הקיץ הבא אתה תחזור!" ג'וליה סתמה את פיה, תוהה אם הזמיר החכם באמת צדק.
ולפני שהרוח הדרומית הראשונה פגעה בחורשת, פמליית הסנוניות התנופפה צפונה, ואיתם ג'וליה הקטנה, נאבקת להראות לסנוניות האחרות כמה טוב היא יכולה לעוף כל כך הרבה זמן. כשהקבוצה החליטה לנחות, ג'וליה הייתה ביישנית, וניסתה להכיר את העץ החדש שבו יגורו.
בהדרגה, היא החליטה לחקור את הענף, תוך זמן קצר היא רצתה לחקור עוד ענף אחד, היא הסתובבה והתבוננה בשתיקה, כשמאחורי עלווה הופיע אוירפורו ששר לה יפה ואמר: "שלום, שלום! איזו יופי לקבל את הסנוניות! בחזרה! ברוך הבא, אני צ'יקו, מה איתך?" "ג'וליה. את מכירה את הסנוניות?" "אה כן. הם באים לכאן כל שנה". לפתע הפריע להם טוים שברח מפאטיבה. "שלום!" – אמר טוים – "אתה רוצה לשחק? אנחנו משחקים מחבואים".
וכך חזרה ג'וליה להיות הסנונית ההרפתקנית שתמיד הייתה, משחקת עם שאר ציפורי היער, היא רכשה חברים לכל החיים. ובכל פעם שהיא נדדה לדרום לקיץ, יוליה הייתה מוצאת שוב את השכנים הוותיקים שלה וכך היא הייתה הורגת את הגעגוע!"
אז אהבתם את הסיפור של הסנונית ג'וליה?
לכל סיפור ילדים יש תפקיד מחנך, בין אם ללמד שמות של חיות, צבעים או להכין ילדים להתמודדות עם מצבים שונים. המשחקים עם פלסטלינה, למשל, מהנים וגם מפתחים את הקואורדינציה המוטורית של הילד. לא מגניב?
